לבוש ב: הפרטים

הקטגוריה ההלכתית 'דת יהודית' כוללת התנהלות ולבוש בהתאם למנהג הצנוע של נשים יהודיות.

על יהודים להתלבש באופן צנוע ומכובד. בעבור נשים, הנורמות המקובלות בקהילה מציבות את הרף.

בהתחשב בכך, לכאורה אין צורך רב בהרחבה נוספת בנוגע להלכות לבוש. בעולם אידיאלי, כל אישה היתה מתבוננת סביבה ורואה מה לובשות נשים יהודיות צנועות המקפידות על שמירת מצוות בקהילתה ומסיקה מכך מה ראוי לעשות.

עם זאת, יש לתת את הדעת על אמות מידה ספציפיות הנידונות במקורות הלכתיים, שכן גם בקרב הציבור הדתי סגנונות לבוש מקובלים עומדים לעיתים במתח עם ההלכה.

לאורך ההיסטוריה, בגדי נשים יהודיות כיסו לרוב חלק גדול מהגוף, לפחות בציבור. הרשב"א מציין חלקי גוף מסוימים שאותם לא נהגו לכסות ושאין חשש הלכתי בנוגע אליהם:¹

בעוד שניתן להסיק מדברי הרשב"א ששאר גופה של האישה היה בדרך כלל מכוסה, הוא אינו מציג הגדרות מדויקות למקום שבו מתחיל הכיסוי מתחת לפנים, על הזרוע או על הרגל. כאן נבחן לעומק את הגבולות של הפנים והזרוע.

מהלכות מסוימות משתמע שעל אישה לכסות את פלג גופה העליון. לדוגמה, אבל היושב שבעה על הוריו שנפטרו קורע את בגדיו מהצוואר ועד איזור הלב. אך אישה אבלה לובשת שתי שכבות, כדי שתוכל קודם לקרוע את הבגד התחתון, ואז להפוך אותו כך שהקרע יהיה ממוקם מאחור, ורק לבסוף לקרוע את הבגד העליון. באופן זה היא ממלאת את חובת הקריעה תוך שמירה על פלג גופה העליון מכוסה.²

היכן ניתן להגיד שמסתיימות הפנים ומתחיל פלג הגוף העליון? הראשונים אינם מציגים הלכות מפורטות בנוגע לכך,³ אך מספר פוסקים בני זמננו מספקים הנחיות מסוימות בנושא. כף החיים (המאות ה-19–20) למשל, מסתייג מנשים הלובשות בגד עם מחשוף:⁴

פוסקים מאוחרים יותר, ביניהם הרב שלמה זלמן אוירבך, פוסקים כי על אישה לכסות את פלג גופה העליון מעצם הבריח ומטה.

מאחר שלא מצאנו דיון בנושא בדברי הראשונים, ניתן להניח כי ההתייחסות לעצם הבריח מובאת בתור מיקום יחסי שלפיו ניתן לתחום גבול אובייקטיבי בין הפנים החשופות לבין פלג הגוף העליון המכוסה.

משום כך, ישנו מרחב לגמישות. בקהילות רבות מקובל כי נשים צנועות לובשות בגדים המגיעים סמוך לעצם הבריח אך לא מכסים אותה במלואה. בהתבססו על דברי הגמרא בנושא ערווה (הכוללת חלקי גוף המכוסים בדרך כלל), הרב יהודה הנקין מציע קולא שלפיה ניתן להשאיר טפח גלוי (8–10.4 ס"מ) מתחת לעצם הבריח.⁵ המנהג הנהוג בקרב קהילה מסוימת הוא המכריע בנושא זה.

הראשונים עוסקים בפירוט רב יותר בכל הנוגע לכיסוי הזרועות. מבין הדברים המופיעים במשנה לגבי עבירות על דת יהודית, שניים קשורים ללבוש של נשים באופן ישיר, ואחד מהם מתייחס לזרועות.

במאמר אחר אנו דנות בדין כיסוי ראש, הכרוך במצווה מדאורייתא בנוסף להיותו חלק מדת יהודית. נבחן כעת את פירוש הגמרא למקרה הבא במשנה, אישה ש"טווה בשוק":

בזמן שאישה טווה, שרווליה עלולים להיפתח או להחליק באופן שיחשוף את זרועותיה. הסתכנות בחשיפה זו מהווה עבירה על דת יהודית.

בעידן המודרני, זרועות חשופות עשויות להיראות כדבר תמים. אך גמרא נוספת הדנה ב"טווה בשוק" מרמזת על כך שכיסוי הזרועות בזמן הטוויה, למשל, יכול למנוע גם חשיפה של צידי פלג הגוף העליון.⁶ מעבר לכך, מובא בגמרא שעצם ראיית הזרועות עשויה להיות מראה יפיפה בעת שהן מוארות.⁷ גם גברים, בעת שהם חזנים בבית הכנסת, מכסים את זרועותיהם:

העיקרון שחולצה בעלת שרוולים היא מכובדת יותר מחולצה ללא שרוולים תקף בעבור גברים ונשים כאחד.

הגדרה של זרוע

איזה חלק מבין חלקי הגוף הוא הזרוע? לפי התורה, המונח זרוע מתייחס לזרוע כולה:

אך ממשנה הדנה באנטומיה של גוף האדם משתמע שדווקא החלק העליון של הזרוע, לא כולל המרפק, נחשב ל"זרוע":⁸

בהתאם למשנה זו, הרב שלמה זלמן אוירבך פוסק שיש לכסות רק את החלק העליון של הזרוע. הוא כולל גם את המרפק, אולי כסייג כדי שלא יתגלה חלק נוסף מהזרוע בעת תנועה אם השרוול יהיה קצר יותר, או כדי להבטיח בוודאות שאף חלק של הזרוע העליונה, ולו הקטן ביותר, לא ייחשף:

פוסקים אחרים, כגון הרב יהודה הנקין והרב נחום רבינוביץ', טוענים כי מותר מבחינה טכנית לכסות מעט פחות מכך. לדברי הרבנית אסתי רוזנברג, בתו של הרב אהרן ליכטנשטיין, גם אביה הבין כך.

בהתבסס שוב על הדיון בגמרא בנוגע לערווה, פוסק הרב הנקין כי ניתן לגלות עד טפח של הזרוע מעל המרפק:

הרב רבינוביץ' כותב כי מספיק לכסות את רוב הזרוע העליונה במקום שבו זהו המנהג המקובל:

לאור ריבוי השיטות ההלכתיות השונות בנוגע לכמה מן הזרוע יש לכסות, גם כאן נורמות קהילתיות מקובלות משחקות תפקיד מכריע.

בלבוש III, אנו דנות בפרטים נוספים, כגון הרחבת מושג הערווה, כיסוי הרגליים, וחצאיות לעומת מכנסיים.

אלינסון, הרב אליקים גסטל. נשים והמצוות: המדריך למקורות הלכתיים, כרך ב, הדרך הצנועה. רפאל בלומברג. ירושלים: המחלקה לחינוך תורני ותרבותי של ההסתדרות בציונית העולמית בתפוצות, 1992.

הבר, הרב שמואל. עת צנועים חכמה, כרך א. קרני שומרון, 2007.

הנקין, הרב יהודה. להבין את הצניעות. ירושלים: הוצאת אורים, 2008.